אחייניתו של פלובר

תקציר:
פגישה מקרית בין הסופרת האמריקנית וילה קאתר מעריצתו של פלובר ובין אחייניתו האהובה של הסופר הצרפתי הגדול בעיירת נופש מניבה סיפור אנושי מרתק ומספקת ידע רב על היצירה הגאונית של פלובר מפיה של מי שהייתה הנפש הקרובה ביותר אליו – אחייניתו קרולין. מתוך הספר "במשך כל שנות יצירתו הטובות ביותר הייתה לו בביתו, לצידו, או בטווח נוח להתכתבות, מישהי בעלת קרבת דם, צעירה ונלהבת ממנו, מישהי שהבינה כליל מה הוא עושה; שיכלה אפילו להרגיש את האיכויות הגבוהות של כישלונותיו. האם יש מצב משמח יותר לאיש של מילים? כמה כותבים מצאו אוזן קשבת אחת בין בניהם ובנותיהם? יתר על כן, קרולין הייתה בתה של אחותו של פלובר, שאותה אהב במסירות נפש. הוא לקח אותה, עוד כשהייתה תינוקת, לביתו בקרואסה שבו חי עם אימו הזקנה. איזה אושר לאדם גלמוד של מילים ולגברת זקנה, שתהיה להם תינוקת לטפל בה, הבת הקטנה של הבת האהובה! היה להם את כל העונג של ילדותה – ודאי הייתה ילדה קטנה שאי אפשר היה לעמוד בפניה! פלובר הקדיש זמן רב לחינוכה המוקדם, וכשישב ליד שולחן הכתיבה הגדול שלו, או עבד במיטה, הוא רצה שתהיה בחדרו, שוכבת על המרבד בפינה עם ספרה. היא לא דיברה במשך שעות, כך סיפרה לי; היא הייתה כה גאה על שרצה שתשהה בקרבתו. כשרק החלה לקרוא, היא אהבה לחשוב, כששכבה בפינתה, שהיא סגורה בכלוב עם כמה חיות פרא עזות, נמר או אריה או דוב, שטרפו את שומרו ויתנפלו על כל מי שיפתח את דלתו, אבל איתו הייתה "מוגנת מכל וכול וגאוותנית." היא צחקקה." -- מאתר ההוצאה.

עותקים